עבד אלחמיד עיסא נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ

החלטה

בקשה מטעם התובע להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדות הרפואיות שליד המוסד לבטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), בהתאם לסעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

התובע יליד 1984, נפגע בתאונת דרכים ביום 10/12/2007. ממקום התאונה הועבר התובע לבי"ח שערי צדק, שם אובחנו אצלו חבלות וכאבים בראש, בצוואר, בגב תחתון, בירך שמאל; הוא טופל בחדר המיון ושוחרר לביתו.

התאונה הוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה. ביום 5/1/2010 קבעה ועדה רפואית שליד המל"ל כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה עקב התאונה. התובע הגיש ערר על החלטת הוועדה הרפואית. ביום 23/2/2010 נבדק התובע בפני ועדת הערר ע"י מומחים בתחום האורטופדיה, הנוירולוגיה והרפואה הפנימית. אף ועדת הערר קבעה כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה עקב התאונה.

לטענת התובע, החלטות הוועדות הרפואיות שליד המל"ל בטעות יסודן, שכן הן אינן עולות בקנה אחד עם פענוח בדיקת ה-CT שבוצעה על ידי ד"ר שי קאופמן בחוו"ד מיום 18/5/2009.

התובע ממשיך וטוען כי, נמצאו אצלו ממצאים רפואיים אובייקטיביים בתחום האורטופדיה, וקביעת הוועדות הרפואיות שליד המל"ל עומדת בסתירה מוחלטת לממצאים אלה ולהתרשמות הרופאים המטפלים.

מנגד טוענת הנתבעת כי, בקשת התובע אינה מעלה כל טעם משפטי ו/או טעם עובדתי המצדיק הבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

על פי הפסיקה, מתן היתר להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל, נעשה בנסיבות יוצאות דופן וחריגות (ראו: בר"ע 721/85 סלע נ' פתייה, פד"י ל"ט(4) 839). כך למשל, ניתן היתר להביא ראיות לסתור מקום שנתגלה פגם מהותי שנפל בהליך שהתנהל בפני ועדת המל"ל, דוגמת תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעיים (ראו: בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ , פד"י ל"ט (4) 509). גם במקרים שבהם חל שינוי מהותי במצבו של התובע, או שנתגלתה נכות נוספת לאחר קביעת המל"ל, ניתן היתר להביא ראיות לסתור (השוו: ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי נ' טיירה עבד אלאחמד, פד"י מ"ה (4), 77, 82-83).

לעומת זאת, נקבע בפסיקה כי: "עצם השוני בין קביעת הוועדה הרפואית לבין חוות דעת רפואית אחרת שבידי בעל דין אינו מהווה טעם מיוחד אשר מצדיק היתר להבאת ראיות לסתור, דבר אשר היה להביא לסיכול מטרתו של ההסדר שנקבע בסעיף 6 ב'" ( ע"א 563/88 יצחק אשל נ' קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פד"י מ"ה (5), 520, 523-524).

בענייננו, התובע מבקש להשיג כנגד קביעותיהן ומסקנותיהן הרפואיות של הוודעות הרפואיות של המל"ל. לטענתו, מסקנות הוועדות בטעות יסודן; התובע אינו טוען כי חלה החמרה במצבו מאז נבדק על ידי הוועדות של המל"ל, אלא, כאמור, הוא טוען כי ההחלטות של הוועדות מוטעות וכי מצבו הרפואי כפי שעולה מהממצאים הרפואיים שהובאו בפני הועדות מחייב מסקנות רפואיות שונות מאלה של ועודת המל"ל.

ודוק: טענה מסוג זה אינה יכולה לשמש טעם מיוחד שבגינו ניתן לאשר להביא ראיות לסתור. ההליך להבאת ראיות לסתור אינו בבחינת הליך ערעורי על החלטות המל"ל. כאמור, בית המשפט ייעתר לבקשה להביא ראיות לסתור, מקום שנתגלה פגם מהותי בהליך מתן ההחלטה על ידי ועדות המל"ל, שפוגע בכללי הצדק הטבעי; ואולם בעניינו התובע מבקש להשיג כנגד קביעתן הרפואית המקצועית של וועדות המל"ל.

כאמור, התובע מבקש לבסס את טענותיו בעניין הטעות בקביעות הרפואיות של ועדות המל"ל על ממצאי הבדיקה של רופאים שבדקו אותו, לרבות ממצאי בדיקתו של ד"ר קאופמן; ואולם, כאמור, "אין די בעובדה כי מומחים שונים הגיעו למסקנות שונות בדבר שיעור הנכות כדי להצדיק, כשהיא לעצמה, מתן רשות להביא ראיות לסתור את קביעת הנכות על פי דין". ראו: בר"ע (מחוזי ירושלים) 602/05 זמירה נ' סהר חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו).

לנוכח כל האמור, הבקשה נדחית. שאלת ההוצאות בגין הליך זה תידון בתום ההליך.

הצדדים יגישו תחשיבי נזק. התובע יעשה כן תוך 30 יום והנתבעת תוך 30 יום לאחר מכן. הצדדים יצרפו לתחשיבי הנזק את המסמכים הרלבנטיים.

ניתנה היום, ט"ו כסלו תשע"א, 22 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: